26
”יש לך רשות לספר את גרסתך“, אמר אגריפס לפולוס.
בתנועות ידיים החל פולוס להגן על עצמו לפני בית־הדין.
”בר־מזל אני, כבוד המלך אגריפס, על שניתנה לי הזכות להשמיע באוזניך את תשובותיי להאשמותיהם של היהודים, כי אני יודע שאתה בקיא בחוקינו ובמנהגינו. אני מבקש ממך, אנא, הקשב לי בסבלנות.
”כל היהודים יודעים שמאז ימי נעורי בטרסוס, ומאוחר יותר בירושלים, קיבלתי חינוך יהודי מסורתי, ותמיד חייתי על־פי הדרך שבה חונכתי. לו היו מוכנים להודות בכך, היו מאשרים שבשאלת קיום התורה והמסורת הייתי תמיד בין הפרושים המחמירים ביותר. אולם הסיבה האמיתית להאשמותיהם שונה לחלוטין; הם מתנכלים לי רק משום שאני מצפה להתגשמות הבטחת ה׳ לאבותינו. שנים־עשר שבטי ישראל מתפללים יומם ולילה שה׳ יגשים את אותה הבטחה שלה אני מצפה. אדוני המלך, בגלל צפייה זאת הם מאשימים אותי! אך האם זה פשע להאמין בתחיית המתים? האם אינכם מאמינים שאלוהים יכול להקים בני אדם לתחייה?
”גם אני חשבתי בעבר שחובתי להציק ולהזיק למאמינים בישוע מנצרת. 10 אסרתי רבים מהקדושים בירושלים, ואף קיבלתי מראשי הכוהנים רשות בכתב לעשות זאת. וכאשר נידונו הקדושים למוות, נתתי את הסכמתי המלאה. 11 פעמים רבות עברתי מבית־כנסת אחד לשני, ותחת עינויים אילצתי את המאמינים המשיחיים לגדף את המשיח. למעשה התנגדתי להם בחריפות שכזאת, עד שרדפתי אותם גם בחוץ לארץ.
12 ”יום אחד יצאתי לדמשק, בסמכותם של הכוהנים ועם ברכתם, כדי לאסור את המאמינים המשיחיים. 13 בצהרי היום, אדוני המלך, זרח לפתע אור בהיר יותר מזוהר השמש והציף אותי ואת מלווי. 14 כולנו נפלנו ארצה, ואני שמעתי קול מדבר אלי: ’שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי? קשה לך לבעוט בדרבנות!‘* 26‏.14 כו 14 פירושו: ”הרי אתה מכאיב לעצמך בלבד!“
15 ” ’מי אתה, אדוני?‘ שאלתי.
”והקול ענה: ’אני ישוע שאותו אתה רודף! 16 עתה קום על רגליך, כי נגליתי אליך כדי למנותך להיות לי למשרת ועד. עליך לספר לעולם כולו את אשר ראית היום ואת אשר אראה לך בעתיד. 17 אני אגן עליך מפני בני עמך ומפני הגויים. כן, אשלח אותך אל הגויים, 18 כדי שתפקח את עיניהם לראות את מצבם האמיתי, כך שיחזרו בתשובה ויחיו באור האלוהים, ולא בחשכת השטן. לשם מה? כדי שאלוהים יסלח לחטאיהם, וייתן להם נחלה יחד עם שאר בני־האדם שטוהרו מחטאיהם והוקדשו לי באמונה‘.
19 ”וכך, המלך אגריפס, לא התמרדתי נגד החיזיון הזה מן השמים. 20 תחילה בישרתי את הדבר לאנשי דמשק, לאחר מכן בירושלים ובכל יהודה, ואחר כך גם לגויים. קראתי לכל בני־האדם לזנוח את חטאיהם, לשוב אל אלוהים ולהוכיח את חרטת לבם במעשים טובים. 21 מסיבה זאת עצרו אותי היהודים בבית־המקדש וניסו להרוג אותי. 22 אולם ה׳ הגן עלי, והיום אני עדיין חי ויכול לספר עובדות אלה לכולם – לקטנים ולגדולים. אני מלמד אך ורק את דבריהם של משה רבנו ושל הנביאים: 23 שהמשיח יסבול ושיהיה הראשון אשר יקום מן המתים, כדי להביא אור ליהודים ולגויים כאחד.“
24 לפתע התפרץ פסטוס וקרא: ”פולוס, יצאת מדעתך! לימודיך הממושכים בלבלו את דעתך.“
25 ”לא יצאתי מדעתי, פסטוס הנכבד“, השיב פולוס. ”אני מדבר דברי אמת מפוכחים. 26 המלך אגריפס יודע היטב את כל הדברים האלה. אני מעז לדבר בכנות, כי אני בטוח שהמלך מכיר ויודע את כל המאורעות האלה; הרי הם לא התרחשו בסתר! 27 המלך אגריפס, האם אתה מאמין לדברי הנביאים? אני יודע שכן…“
28 אך אגריפס שיסע את דבריו של פולוס: ”כמעט שכנעת אותי להאמין שישוע הוא המשיח!“
29 ופולוס השיב: ”אני מקווה ומתפלל לאלוהים שבמוקדם או במאוחר אתה וכל הנוכחים כאן תהיו כמוני… אך בלי האזיקים, כמובן!“
30 המלך, המושל, ברניקה וכל האחרים קמו 31 ויצאו מהאולם. כששבו ודנו בעניינו של פולוס מאוחר יותר, החליטו: ”איש זה אינו אשם בשום פשע שדינו מאסר או מוות.“
32 ”אלמלא דרש לערער לפני הקיסר,“ אמר אגריפס לפסטוס, ”אפשר היה לשחרר אותו.“

*26:14 26‏.14 כו 14 פירושו: ”הרי אתה מכאיב לעצמך בלבד!“