19
1 אז לקח פילטוס את ישוע והלקה אותו בשוטים.
2 החיילים שזרו זר קוצים, הניחוהו על ראשו והלבישו אותו גלימת ארגמן.
3 ”יחי מלך היהודים!“ קראו בלעג, והכו אותו באגרופיהם.
4 פילטוס יצא אל הקהל ואמר: ”אני מוציא אליכם את ישוע כדי שתדעו שמצאתי אותו חף מפשע!“
5 ישוע יצא החוצה, ראשו עטור זר קוצים ולגופו גלימת ארגמן. ”הנה האיש!“ קרא פילטוס.
6 כאשר ראו אותו ראשי הכוהנים והמשרתים, קראו: ”צלוב אותו! צלוב אותו!“
”צלבו אותו בעצמכם,“ השיב להם פילטוס, ”כי אני לא מצאתי בו כל אשמה.“
7 ”לפי תורתנו עליו למות,“ קראו היהודים, ”כיוון שקרא לעצמו בן־האלוהים.“
8 לשמע דברים אלה גבר פחדו של פילטוס.
9 הוא החזיר את ישוע לבית־הממשל ושאל אותו: ”מאין אתה?“ אולם ישוע לא ענה דבר.
10 ”מדוע אינך עונה לי?“ שאל פילטוס. ”הרי אתה יודע כי יש בכוחי לצלוב אותך או לשחרר אותך!“
11 אבל ישוע השיב: ”לולא קיבלת רשות מלמעלה, לא היית יכול לעשות לי דבר. לכן אשמת המסגירים אותי גדולה מאשמתך.“
12 כששמע פילטוס דברים אלה ניסה לשחרר את ישוע, אולם היהודים התנגדו ואמרו: ”אם תשחרר אותו תגלה חוסר נאמנות לקיסר, מפני שכל העושה עצמו למלך מורד בקיסר!“
13 לשמע דברים אלה שוב הוציא פילטוס אליהם את ישוע, והוא עצמו התיישב על כסא המשפט, במקום שנקרא: ”רצפה“ או ”גבתא“.
14 כל זה התרחש בערב פסח, בשעה שתים־עשרה בצהריים.
”הנה מלככם!“ קרא פילטוס לעבר היהודים.
”קח אותו מכאן! צלוב אותו!“ הם צעקו.
15 ”מה? לצלוב את מלככם?“ שאל פילטוס.
”רק הקיסר הוא מלכנו!“ קראו ראשי הכוהנים.
16 פילטוס נכנע ומסר להם את ישוע כדי שיצלבו אותו.
17 הם לקחו את ישוע, נתנו לו לשאת את צלבו, וכולם הלכו למקום הנקרא ”גולגותא“ (”מקום הגולגולת“).
18 הם צלבו אותו שם יחד עם שני אנשים אחרים – האחד לימינו והשני לשמאלו.
19 פילטוס כתב שלט בזו הלשון: ”ישוע מנצרת, מלך היהודים“ ותלה אותו על הצלב.
20 יהודים רבים קראו את הכתוב על השלט, כי ישוע נצלב קרוב לעיר, והשלט נכתב בעברית, ביוונית וברומית.
21 ראשי הוכהנים ביקשו מפילטוס לתקן את הכתוב: ”אל תכתוב ’מלך היהודים‘, אלא: ’הוא טוען שהוא מלך היהודים‘.“
22 ”את מה שכתבתי כתבתי“, ענה פילטוס.
23-24 לאחר שצלבו החיילים את ישוע הם חילקו את בגדיו בין ארבעתם. ”מה נעשה בכותונת?“ שאלו איש את רעהו. הם לא רצו לקרוע אותה, משום שהייתה עשויה מאריג ללא תפרים. ”נערוך הגרלה ונראה מי יזכה בה“, החליטו.
מעשה זה קיים את הנבואה מתהלים: ”יחלקו בגדי להם, ועל לבושי יפילו גורל.“ כך עשו החיילים.
25 ליד הצלב עמדו אמו, דודתו, מרים אשת קלופס ומרים המגדלית.
26 כשראה ישוע את אמו עומדת ליד תלמידו האהוב, אמר לה: ”אמא, זהו בנך.“
27 ואל תלמידו האהוב אמר: ”זוהי אמך.“ והתלמיד אסף אותה לביתו מאז ואילך.
28 ישוע ידע שהכל הסתיים, וכדי למלא את הכתוב אמר: ”אני צמא.“
29 בקרבת מקום עמד כד מלא חומץ. הם טבלו ספוג בחומץ, תקעו את הספוג בקצה ענף אזוב והגישוהו לפיו.
30 ישוע טעם מהחומץ וקרא: ”נשלם.“ הוא היטה ראשו הצידה ונפח נשמתו.
31 הואיל והיה ערב שבת, לפני שבת של פסח, לא רצו מנהיגי היהודים להשאיר את הגופות על הצלבים למשך השבת. על כן ביקשו מפיליטוס לשבור את עצמות רגליהם של הנצלבים, כדי להחיש את מותם וכדי שאפשר יהיה להוריד את הגופות.
32 החיילים באו ושברו את רגלי השניים שנצלבו לצדי ישוע.
33 כשניגשו אל ישוע נוכחו שהוא כבר מת, ולכן לא שברו את עצמות רגליו.
34 אחד החיילים דקר את צידו בחנית, ומיד יצאו דם ומים מגופו.
35 זה שראה את כל זאת יודע שדבריו נכונים, והוא מספר לכם אותם כדי שתאמינו גם אתם.
36 כך מלאו החיילים את הכתוב: ”ועצם לא תשברו בו.“
37 ובספר זכריה כתוב: ”והביטו אלי את אשר דקרו.“
38 לאחר מכן בא אל פילטוס יוסף הרמתי, שהיה תלמידו של ישוע אך שמר על כך בסוד מפחד מנהיגי היהודים, וביקש רשות לקחת את גופתו של ישוע; והרשות ניתנה.
39 גם נקדימון בא לשם – אותו איש שבא אל ישוע בלילה – והביא איתו כשלושים קילוגרם של מרקחת יקרה העשויה מבשמים ושמנים.
40 השניים לקחו את גופת ישוע ועטפוה בתכריכים עם בשמים, כמנהג הקבורה היהודית.
41 קרוב למקום הצליבה היה גן ובו קבר חדש שאיש לא נקבר בו מעולם.
42 הם קברו בו את ישוע מפני שהיה ערב שבת והקבר היה בקרבת מקום.