22
1-2 ישוע סיפר להם משלים נוספים על מלכות השמים. ”אפשר להמשיל את מלכות השמים למלך שערך סעודת־חתונה גדולה לבנו.
3 כאשר הייתה הסעודה מוכנה שלח המלך שליחים אל האורחים שהזמין, כדי להודיע להם שהגיע הזמן לבוא לסעודה, אך כולם סרבו לבוא.
4 המלך שלח שליחים אחרים להודיע למוזמנים: ’הזדרזו! השורים והבקר המפוטם טבוחים והצלי כבר בתנור!‘
5 ”אולם המוזמנים צחקו והלכו כל אחד לענייניו, אחד לשדה ואחר לשוק
6 היו גם כאלה שתקפו את השליחים, הכו אותם, התעללו בהם ואפילו רצחו אחדים מהם.
7 ”המלך הזועם שלח גדודי צבא כדי להרוג את הרוצחים ולשרוף את עירם.
8 הוא פנה אל משרתיו ואמר: ’משתה החתונה מוכן, אולם האורחים שהוזמנו לא היו ראויים לכבוד הזה.
9 צאו אל הרחובות והזמינו את כל מי שתפגשו!‘
10 המשרתים עשו כדבריו והכניסו לאולם את כל מי שפגשו: אנשים טובים ורעים גם יחד, והאולם נמלא אורחים.
11 ”אולם כשנכנס המלך אל האולם כדי לראות את האורחים, גילה כי אחד מהם לא לבש בגדי חתונה הולמים.
12 ” ’ידידי‘, שאל המלך, ’כיצד נכנסת אל האולם ללא בגדי חתונה?‘ לַאורח לא הייתה תשובה.
13 ”אז אמר המלך למשרתיו: ’קשרו את ידיו ורגליו והשליכוהו החוצה לחושך, למקום שבו יש רק בכי וחריקת שיניים!‘
14 כי רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים.“
15 שוב נועצו הפרושים ביניהם וחיפשו דרך להכשיל את ישוע בלשונו.
16 הם החליטו לשלוח אליו כמה מאנשיהם, יחד עם אנשי הורדוס, כדי לשאול אותו שאלה. ”אדון,“ הם פתחו, ”אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאתה מלמד את דבר אלוהים בלי להתחשב בתוצאות, בלי פחד ומשוא־פנים.
17 אמור לנו בבקשה, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“
18 ישוע הבין את מזימתם, ולכן ענה: ”צבועים שכמוכם! כך אתם מנסים אותי?
19 בואו הנה; תנו לי מטבע.“ והם נתנו לו מטבע.
20 ”דמותו של מי חקוקה כאן?“ שאל אותם ישוע. ”ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?“
21 ”של הקיסר“, ענו.
”אם כך, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!“
22 תשובתו הפתיעה והביכה אותם, והם הסתלקו משם.
23 באותו יום באו צדוקים אחדים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) ושאלו:
24 ”רבי, משה אמר שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת.
25 אנחנו מכירים משפחה אחת שהיו בה שבעה אחים. האח הבכור נשא אישה, וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. האלמנה נישאה לאח שני,
26 אולם גם הוא נפטר ולא השאיר בן. כך נישאה האישה לאח השלישי, לרביעי וכן הלאה – עד שנישאה לכל אחד משבעת האחים.
27 לבסוף מתה גם האישה.
28 אם כן, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הרי היא נישאה לכל שבעת האחים!“
29 השיב להם ישוע: ”טעותכם נובעת מבורותכם בכל הנוגע לכתבי־הקודש ולגבורתו של אלוהים.“
30 ”כי בתחיית המתים לא יהיו עוד נשואים; כולם יהיו כמלאכים בשמים.
31 באשר לשאלתכם – אם יקומו המתים לתחייה או לא – האם לא קראתם מה אמר לכם אלוהים בתורה?
32 ’אנוכי אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב!‘ והרי אלוהים הוא אלוהי החיים ולא אלוהי המתים!“
33 תשובותיו הרשימו את הקהל הנדהם,
34-35 אך לא את הפרושים. כששמעו כיצד השתיק ישוע את הצדוקים בתשובתו, העלו במוחם שאלה אחרת. אחד מהם, דיין במקצועו, קם ושאל:
36 ”רבי, מה היא המצווה החשובה ביותר בתורת משה?“
37 ”ואהבת את ה׳ אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל שכלך“, השיב ישוע.
38 ”זאת המצווה הראשונה והחשובה ביותר!
39 והמצווה השנייה דומה לה: ’ואהבת לרעך כמוך‘.
40 כל יתר המצוות וכל דברי הנביאים מבוססים על שתי מצוות אלה. אם באמת תקיים את שתי המצוות אלה, תקיים למעשה את התורה כולה.“
41 בעוד הפרושים נקהלים סביבו, שאל אותם ישוע שאלה:
42 ”מה בדבר המשיח? בנו של מי הוא?“
”הוא בן־דוד“, השיבו הפרושים.
43 ”אם כך, מדוע קורא לו דוד בהשראת רוח הקודש ’אדון‘?“ המשיך ישוע לשאול.
44 ”הרי דוד אמר:
’נאם ה׳ לאדני,
שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך‘.
45 ואם דוד קורא לו ’אדון‘, כיצד הוא יכול להיות בנו?“
46 לא הייתה להם תשובה, ומאותו יום לא העז איש לשאול אותו שאלות מכשילות.