פרק טו
וָאֵרֶא מוֹפֵת אַחֵר גָּדוֹל וְנוֹרָא בַּשָּׁמָיִם שִׁבְעָה מַלְאָכִים נֹשְׂאִים שֶׁבַע מַגֵּפוֹת אַחֲרֹנוֹת כִּי בָהֵנָּה תִּתֹּם חֲמַת אֱלֹהִים׃ וּכְיַם זְכוֹכִית בָּלוּל בָּאֵשׁ נִרְאָה לְעֵינָי וְאֵלֶּה אֲשֶׁר גָּבְרוּ עַל־הַחַיָּה וְעַל־צַלְמָהּ וְעַל־תָּוָה וּמִסְפַּר שְׁמָהּ עֹמְדִים עַל־יַם הַזְּכוֹכִית וְכִנֹּרוֹת־אֵל בְּיָדָם׃ אָז יָשִׁירוּ שִׁיר משֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְשִׁיר הַשֶּׂה לֵאמֹר גְּדֹלִים וְנוֹרָאִים מַעֲשֶׂיךָ יְהוָֹה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת וּדְרָכֶיךָ אֱמֶת וָצֶדֶק מֶלֶךְ הַקְּדּוֹשִׁים׃ מִי לֹא יִרָאֲךָ יְהוָֹה מִי לֹא יִתֵּן כָּבוֹד לִשְׁמֶךָ קָדוֹשׁ אַתָּה לְבַדְּךָ וְכָל־הַגּוֹיִם יָבֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כִּי־צִדְקָתְךָ נִגְלָתָה׃ וְאַחֲרֵי־כֵן רָאִיתִי וְהִנֵּה הֵיכַל מִשְׁכַּן הָעֵדוּת נִפְתַּח בַּשָּׁמָיִם׃ וְשִׁבְעָה מַלְאָכִים נֹשְׂאֵי שֶׁבַע הַמַּגֵּפוֹת יָצְאוּ מִן־הַהֵיכָל מְלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי־שֵׁשׁ צַּח וּבָהִיר וַחֲגוֹרֵי אֵזוֹר זָהָב בְּמָתְנֵיהֶם׃ וַתִּתֵּן אַחַת מֵאַרְבַּע הַחַיּוֹת אֶל־שִׁבְעַת הַמַּלְאָכִים שִׁבְעָה מִזְרְקֵי זָהָב מְלֵאִים חֲמַת אֱלֹהִים אֵל חַי עַד־עוֹלְמֵי עוֹלָמִים׃ וְהַהֵיכָל יִמָּלֵא עָשָׁן מִכְּבוֹד עֹז אֱלֹהִים וְלֹא יָכֹל אִישׁ לָבֹא אֶל־הַהֵיכָל עַד אֲשֶׁר תִּכְלֶינָה שֶׁבַע הַמַּגֵּפוֹת אֲשֶׁר בִּידֵי שִׁבְעַת הַמַּלְאָכִים׃